הרהורים בקור פראג

היום ברכבת ישבתי כנגד תנועתה, לקח לי כמה שניות להבין שלא קיבלתי בחילה מזה כמו שהייתי רגילה פעם.
ואז נפל לי האסימון שגדלתי!

לעזאזאל, מתי זה קרה? באיזה חלק מהחיים אנחנו מתחילים לאוכל שוקלד מריר במקום המתוקעוברים לאספרסו כפול

חזק במקום השוקו, שמים שעון מעורר עם נודניק ומורידים את אפלקצית הבנק שלנו כדי לקבל עדכונים?באיזה חלק בדיוק

הצחוק התמים על טום וג'רי הפך לחיוך מחוייט מגעגועים ותעתועי עבר עמומים?למה לעזאזאל אנחנו סופרים קלריות

ואוכלים במזלג וסכין? פעם לאכול ארטיק ולהתלכלךבחול היה גן עדן!

ערימות על הלב, סיפורים שקרעו לנו את התמימות ורמו אותה לאלף רוחות.אבל איך זה קרה? פתאום בלי הקדמות,

פתאום אני מגלה שאין לי בחילה מלשבת נגד כיוון התנועה וזה עצוב.

אפשר את הבחילה שוב?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *